תנ"ך על הפרק - רות ג - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

רות ג

801 / 929
היום

הפרק

וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֞י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ׃וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה׃וְרָחַ֣צְתְּ ׀ וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּשמלתךשִׂמְלֹתַ֛יִךְעָלַ֖יִךְוירדתיוְיָרַ֣דְתְּהַגֹּ֑רֶן אַל־תִּוָּדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת׃וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ וְיָדַ֙עַתְּ֙ אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יוושכבתיוְשָׁכָ֑בְתְּוְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעַשִֽׂין׃וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֥יאֵלַ֖יאֶֽעֱשֶֽׂה׃וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ׃וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב׃וַיְהִי֙ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה וַיֶּחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּפֵ֑ת וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו׃וַיֹּ֖אמֶר מִי־אָ֑תּ וַתֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶ֙ךָ֙ עַל־אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה׃וַיֹּ֗אמֶר בְּרוּכָ֨ה אַ֤תְּ לַֽיהוָה֙ בִּתִּ֔י הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַחֲר֖וֹן מִן־הָרִאשׁ֑וֹן לְבִלְתִּי־לֶ֗כֶת אַחֲרֵי֙ הַבַּ֣חוּרִ֔ים אִם־דַּ֖ל וְאִם־עָשִֽׁיר׃וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כָּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ׃וְעַתָּה֙ כִּ֣י אָמְנָ֔ם כִּ֥יאםגֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי וְגַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּי׃לִ֣ינִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָֽאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־יְהוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד־הַבֹּֽקֶר׃וַתִּשְׁכַּ֤במרגלתומַרְגְּלוֹתָיוֹ֙עַד־הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קָםבטרוםבְּטֶ֛רֶםיַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יִוָּדַ֔ע כִּי־בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן׃וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ וְאֶֽחֳזִי־בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר׃וַתָּבוֹא֙ אֶל־חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖אמֶר מִי־אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד־לָ֔הּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה־לָ֖הּ הָאִֽישׁ׃וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ראֵלַ֔יאַל־תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל־חֲמוֹתֵֽךְ׃וַתֹּ֙אמֶר֙ שְׁבִ֣י בִתִּ֔י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי־אִם־כִּלָּ֥ה הַדָּבָ֖ר הַיּֽוֹם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך. הנה נודע כי אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה ואם הוא היה סיבה למצוה הגם שהוא לא כיוין הנה שכרו אתו מעין דוגמא למ"ש רבותינו ז"ל שאם נפל לו סלע ומצאו עני יש לו שכר. והנה רות הצדקת היתה בירור ניצוצי הקדושה אשר במואב. ומתקף תקיפא סדר קדושא זו שיצאו מלכי ישראל דוד ושלמה וכל קדושים ומלך המשיח. וכל זה היה על ידי מחלון שנשא לרות והגם שהוא לא כיוין ולא ידע מאומה. מכל מקום בא על ידו ומגלגלין זכות על ידי זכאי ומשו"ה נתקן מחלון תכף ובא בגלגול עובד כמ"ש ז"ל. והיינו דאמרו רבותינו ז"ל בילקוט אמר רבי יוחנן צריכין אנו לחוש לשם מחלון שהוא לשון מחילה נזדווגה לו רות שהיתה רותתת מהעבירה. והכוונה שכל השמות נגזרו מן השמים ובאותו שם רמוז ענינו ולכן צריכין אנו לחוש לשם מחלון דהוא לשון מחילה כלומר לאפוקי מאן דאמר ברישא מחלון שנמחו מן העולם. ועל זה בא רבי יוחנן לומר צריכין אנו לחוש לשם מחלון דבלשון מיחוי לא יצדק למ"ד ואדרבא לשון מחילה אתי שפיר. ולא עוד אלא כי מחלון אותיות נמחלו ורמז דנמחל לרות שהיתה רותתת כי היא היתה בת ראשונה של לוט כמשז"ל ועתה נמחלה. וגם בעלה יתוקן ושבתם וראיתם ב"ן עוב"ד וזהו מחלון נמחלו על שניהם הוא אומר בני מחילה נינהו. ואפשר לרמוז בקראין ותאמר לה נעמי חמותה בתי. ארכבה אתרי ריכשי דהחמות שמת בנה מצטערת בנשואי כלתה שמת בנה. והאם שמת חתנה רוצה בתקנת בתה שהיא תנשא לאחר. וז"ש ותאמר נעמי שהיה בה רוח הקדש מנעם ה'. חמותה בתי כלומר אני בסוג חמות דמבקשת אהבת בנה ובסוג אם דמבקשת תקנת בתה. הלא אבקש לך מנוח דפשטיה שתנשאי כמו בתי. ותיבות לך מנוח הוא כתיבת כמחלון. פירוש שהיא מבקשת מנוח ליך כמחלון ואני מבקשת תקון שיבא בגלגול עובד. ונמצאו שתי הפעולות כחמות שמבקשת תקון בנה. וכאם שרוצת בתקנת בתה. וכן אני אבקש ליך מנוח כמחלון דיהיה לו תקון על אשר על ידו באת את שמלכים אדירים יצאו ממך. ורמזה אשר ייטב לך כלומר אשר ייטב למחלון לך בעבורך שעל ידו ובסיבתו נתגלגל זכות על ידו שיתברר הקדושה ממואב כדבר האמור: וייטב לבו. אמרו רז"ל שעסק בתורה וי"א שהיה מבקש אשה. ואפשר דתרתי איתנהו דעסק בתורה ועלה על לבו דהשרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ונמשך זה מזה. ובאשר כל עניני רות בהשגחה נפלאה ומעשה נסים. נזדמן בפיה לומר לו אנכי רות. כלומר אנכי רמז לתורה שבכתב דכתוב בלוחות אנכי. רות הוא תור שהוא רמז לתורה שבע"פ. אמתך יהיה סיוע לעסק התורה עם אמתך. ופרשת כנפיך לשון נשואין ואהני לך לתורה. ויאמר לה ברוכה את לה' בתי הטבת חסדך. כי כל מעייניך בתורה ומצות. כי יודע כל שער עמי הם הסנהדרין והחכמים כי אשת חיל את. ותורה שבע"פ נגד השכינה. וכל נשי ישראל כלן אחוזי בשכינה כמ"ש ברעיא מהימנא. וכב יכול השכינה בהיות לה אורות שני שלישי ע"ב הם מ"ח כמנין חי"ל ולעומת זה התורה נקנית בארבעים ושמנה דברים כמנין חי"ל כמו שכתבנו בעניותנו במקומו בסייעתא דשמיא: כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך. תיבת אלי קרי ולא כתיב לרמוז כי שתי אמירות היו אחת נעלמת אשר לה רומזת אלי קרי ולא כתיב כי הוא דבר הנאמר בלחישה והיינו מ"ש רבותינו ז"ל דאמר לה דיצאו ממנו ששה המבורכים בששה ברכות. וזה אמרה בסוד לנעמי ולהכי אלי קרי ולא כתיב. אך אמירה אחרת מפורסמת כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך: כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום. כי דרך האיש שלם לשמור הבטחתו ולמהר לקיים דיבורו וזה רמזה כי לא ישקוט האי"ש הידוע בשלמות המדות והחכמה. ואפשר דנצנצה בה רוח הקדש שבועז ימות תכף ומזליה חזי למהר הדבר וכמ"ש בשה"ר:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך